שיפור ביטחון עצמי

אחריות אישית – היסוד השלישי לשיפור ביטחון וערך עצמי

אזכיר שלפני שאפשר יהיה לתרגל את אחד היסודות של ביטחון עצמי, צריך להבין אותו לעומקו.

אם כן, כדי להרגיש בעל יכולת בחיים ושאני ראוי לאושר, עליי לחוות תחושת שליטה על חיי.

לשם כך עליי לקחת אחריות לפעולותיי ולהשגת יעדיי.

אחריות אישית הינה חיונית לביטחון עצמי, והינו גם שיקוף וביטוי של ביטחון עצמי – כמו תמיד יש קשר דו כיווני בין הגורמים היוצרים ביטחון עצמי וערך עצמי, לבין האופן שבו הם מתבטאים כשיש אותם.  

תרגול אחריות אישית כוללת את ההבנות הבאות:

אני אחראי להשגת רצונותיי, בחירותיי ופעולותיי, אחראי לרמת המודעות שאני מביא לעבודתי, למערכות היחסים. אני אחראי על התנהגותי עם אנשים אחרים, לאיכות התקשורת שלי, לסדרי העדיפות בחלוקת הזמן שלי, לאושרי האישי. אני אחראי לקבלת (או בחירת) הערכים על פיהם אני חי ואחראי להעלאת הביטחון והערך העצמי שלי.

לחלק מהאנשים רעיון זה עשוי להשמע מובן מאליו. ככל שתמשיכו לקרוא ותהגו בנטיה להתלונן (גם כשזה לא מתבטא כלפי חוץ) ובנטיה להמנע מההתנהגויות שיפורטו מייד, תוכלו לחוש בפער בין הבנה כללית לבין יישום ממשי.

אם כן, באיזה אופן ההבנות האלה מתרגמות להתנהגות?

אני אחראי להגשים את רצונותיי – עלי לקחת אחריות לפתח וליישם תוכניות להשגת מטרותיי. אם לצורך כך אני זקוק לשיתוף פעולה מאחרים, עליי לגלות ולכבד את האינטרסים והצרכים שלהם. אף אחד לא חייב לי כלום. בנוסף אני אחראי להיות מודע לכך, במידה ואני צריך עזרה ולבטא זאת ולפעול בהתאם.

אנו מתחמקים מאחריות כשאנו מאשימים אחרים בהתנהגותנו, כמו עם "היא משגעת אותי" "הוא לוחץ לי על כל הכפתורים" הייתי מתנהג בצורה סבירה אילו רק היא הייתה…"

אני אחראי לסדר העדיפויות שלי בחלוקת הזמן שלי – המידה שיש התאמה או חוסר התאמה בין הערכים המוצהרים שלי לחלוקת הזמן שלי, הינה באחריותי.

אם אני טוען שאני אוהב את משפחתי יותר מכל אך כמעט ואיני מבלה איתם, ואת רוב הזמן הפנוי שלי אני מבלה עם חברים, עליי להכיר בסתירה הזאת ולחשוב על השלכותיה.

אם אני טוען שהמטרה החשובה ביותר בעבודתי היא למצוא קליינטים חדשים, אך 90% מזמני מתבזבזים 'בטריויה משרדית' שגורמת לתפוקה נמוכה, עלי לבחון מחדש כיצד אני מחלק את זמני. 

אני אחראי לאושרי האישי – אחד מהמאפיינים לחוסר בגרות הינה האמונה שמישהו אחר אחראי לאושרי. כמו שפעם הורי היו אחראים להישרדותי. "אם רק מישהו היה אוהב אותי, אז הייתי אוהב את עצמי".

השלמת משפט פשוטה וחזקה העוזרת להתעורר למציאות:

אם אקח אחריות מלאה לאושרי אז –

לקיחת אחריות לאושרי האישי מקנה לי כוח ועוצמה. זה לקחת את חיי בידי. לפני לקיחת אחריות זו, זה נראה כמעמסה, אחריה אני מגלה שזה משחרר אותי לחופשי. רק בתוך חופש כזה אפשר לחוות ביטחון עצמי וערך עצמי.

הבהרה חשובה

אין הכוונה שאדם אף פעם אינו נפגע מתאונה, או בגלל אנשים אחרים. אין הכוונה שאדם אחראי לכל דבר שקורה לו. אם אקח אחריות לדברים שמחוץ לשליטתי, ביטחון עצמי וערך עצמי יפגעו.

חלק חשוב של ביטחון עצמי וערך עצמי  הינה ההבנה שאני אחראי ללמוד להבדיל בין המקרים. 

אקטיביות

אחריות אישית מתבטאת בגישה אקטיבית בעבודה (ובחיים) בניגוד לגישה פאסיבית.

כאשר מתעוררת בעיה, אנשים אשר לוקחים אחריות אישית שואלים:

"מה אני יכול לעשות? איזה אפשרויות אפשריות עבורי? מה לא לקחתי בחשבון? איפה טעיתי בחישוב? איך אני יכול לתקן את המצב?"

הם אינם מוחים ומתלוננים, הם באוריינטציה של פתרון.

בכל ארגון ישנם שני טיפוסים בהקשר זה: אלו המחכים שמישהו אחר ימצא פתרון ואלו הלוקחים אחריות למצוא אותו.

דוגמה נפוצה לאי לקיחת אחריות אישית במערכות יחסים:

כאשר אחד מבני הזוג רואה לפני השני שזה נגמר. אך הוא אינו רוצה להיות "הרע", אז הוא מתחיל במניפולציה אשר מטרתה לגרום לשני לעשות את המהלך הראשון.

זה אכזרי, משפיל וחסר כבוד. בנוסף זה סוג של הקטנה עצמית דבר המנוגד לבניה של ביטחון עצמי (רואים זאת אם מסתכלים בכנות על המניע העמוק יותר להתנהגות הזאת).

פרודוקטיביות

אין אפשרות לחיות מתוך אחריות אישית ללא מטרות פרודוקטיביות. בעזרת עבודה אנו תומכים בקיומנו. אנושיותנו גדלה עם תרגול האינטליגנציה שלנו למימוש מטרות מועילות. ללא פרודוקטיביות אנו נותרים ילדים.

נכון שאנו מוגבלים להזדמנויות שנכרות בדרכנו, אך בכל מצב נתון אלו אשר מתרגלים אחריות אישית נוטים לשאול:

מה צריך להיעשות? איך אפשר לשפר את מצבי (את המצב)? איך אפשר לעבור את המחסום הזה? מה השימוש הטוב ביותר באנרגיות שלי בסיטואציה הזו?

כשאנו שואלים שאלות כאלה ברצינות אנו בונים ביטחון עצמי. 

אם כן אחריות אישית מתבטאת בגישה אקטיבית לחיים, בהבנה שאף אחד בעולם לא מתקיים כדיי שאנו לא נצטרך לדאוג לעצמנו, ובהבנה שללא עבודה, עצמאות אינה אפשרית, וללא עצמאות ביטחון עצמי אינו אפשרי.

חשיבה עצמאית

חיים אקטיביים כוללים חשיבה עצמאית וזאת בניגוד לנטיות לחשיבה קונפורמיסטית, פאסיבית, המתאימה עצמה לאמונות של אחרים.

אנו לומדים מאחרים אך ידע פירושו הבנה ולא חיקוי. אנו יכולים לאמן ולתרגל את חשיבתנו, או להעביר את האחריות לאחרים.

זוהי בחירה קריטית עבור ביטחון עצמי וערך עצמי.

פעמים רבות אנשים קוראים לשחזור (או הדהוד) חשיבתם של אחרים, חשיבה, אך הם טועים.

כולנו מושפעים מחשיבה של אחרים, זה טבעי. אך מציאות זו אינה משנה את העובדה שישנו הבדל ברור בין אלה שמנסים להבין ולשפוט דברים בעצמם, לבין אלה שבקושי עושים זאת. מה שמבחין בין אנשים בהקשר הזה הינו המניע והמטרה של האינדיבידואל.

אחריות אישית כעמדה מוסרית

אחרים לא כאן כדי לשרת אותך ולספק את וצרכיך.

אף פעם אך תבקש ממשהו לפעול בניגוד להבנתו שלו, זהו בסיס מוסרי של כבוד הדדי. אם אינך מכבד את האחר, אינך מכבד את עצמך ובלי כבוד עצמי, אין ביטחון עצמי.

אף אחד לא בא להציל אותך

יש רגעים קריטיים בפסיכותרפיה. אחד החשובים שבהם הינו כשמטופל/לקוח תופס פתאום שאף אחד לא מגיע להציל אותו. החלום של המציל נותן נחמה אך משאיר אותנו פאסיביים וחסרי כוח. אין אפשרות לחוות ביטחון עצמי ובו בזמן לחכות למישהו שיציל אותך.